<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשמ"ח</h1>
<h2>דף מב.</h2>
פירש הרב ר' שמשון מניקה שנתגרשה ובעלה קיים נ"ל שמותרת לינשא לאחר ג' חדשים. ודינה חלוק ממניקה שמת בעלה. טעמא מאי אסורה להנשא עד כ"ד חדש דילמא מיעברא ומעכר חלב ותגמול את בנה וימות האי טעמא איכא למימ' בגרושה שאם תנשא בתוך כ"ד חדש תגמול את בנה וימות. לא דמי שהרי מניקה שמת בעלה כיון שיושבת תחתיו עלה דידה להניק את בנה שהרי זו אחת מן המלאכות שהאשה חייבת לבעלה וכיון דעלה להניק אסרוה רבנן להנשא עד כ"ד דאי בעיא למסמוסי ביצים בעלה לא יהיב לה כדמפרשי' בהחולץ. אבל מניקה שנתגרשה לא עלה רמי להניק את בנה שאז היא פטורה מן ה"ז מלאכות ותניא בפר' אע"פ נתגרשה (אינה) [אינו] כופה להניק. אע"ג דגבי נדרה קאימנא ה"ה אפי' לא נדרה. דגירושין פוטרין אותה מן (ה') [ה"ז] מלאכות וזו אחת מהן. וכיון דעליה דבעל רמי לתת בנו למניקה או למסמוסי ליה ביצים וחלב דאם יהיב לבריה דידיה כל צורכו בטלה לגזירה דשמא תגמול את בנה וימות. ומותרת לינשא לגמרי לאחר ג' חדשים כדפרישי'. וא"ת הא קתני התם אם היה מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה. הך כפייה אינה [אלא] בב"ד כל זמן שלא כפאוה ב"ד מותרת לינשא. ואני לא נתתי את לבי לדון לפני רבותי אך את אשר את לבבי כתבתי לנדיבי. והמחמירין עליה לא דעת ישישים ואם תחמיר היא תבורך מנשים. ועוד דאמרי' בפר' אע"פ נתנה בנה (למניקת) [למינקת] [או] גמלתו או מת מותרת לינשא [מיד] רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע סבור למעבד כי הא מתניתא אמרה להו ההיא סיבתא בדידי הוה עובדא ואסר לי רב נחמן איני והא רב (הונא) [נחמן] שרא להו לבי ריש גלותא שאני דבי ריש גלותא דלא הדרי בהו. ועוד הרבה ראיות יש כי האי גוונא דהיכא דגזור גזור והיכא דלא גזור לא גזור. בהמוצא תפלין אמימר שרא למימלא (בגולגלא) [בגילגלא] במחוזא כו' לא חורבא איכא ולא גינה איכא. וכן גבי עבד יוצא בכסותו בפ' במה בהמה יוצאה כולהו רבנן כו' דלא קפדי עלך דבי ריש גלותא. ובהמצניע אמימר שרא (זולחא) [זילחא] כו'. ובביצה גבי אין מזמנין את הגוי בי"ט כו' אי ניחא לך במאי דטריח כו'.
